יריב דיבר בקול שקט ומתון, מדי פעם קולו רעד מעט, בעיקר כאשר דיבר על אשתו ז"ל שנפטרה לפני 3 שנים ממחלת הסרטן. לצידו ישבה רונה (השמות בכתבה בדויים) עם עיני אילה חומות ומעט עצובות, מקשיבה יחד עימי לסיפור של יריב שהפך והיה לסיפור של שניהם. יריב ורונה הכירו לפני כשנה ולפני כמה חודשים עברו להתגורר יחד. בנו, דאז ילד בן 4 שאיבד את אימו, חי עימם – עם אבא ועם רונה, הופך את רונה באחת מבחורה צעירה ורווקה לאם מחליפה לילד בן 7. האהבה גדולה הם סיפרו לי, אך לא פשוט להם. רונה החלה לדבר, מאפשרת לדמעות לזלוג על פניה הרכות. היא מבינה שאינה לוקחת על עצמה רק זוגיות אלא גם אמהות לילד לא שלה וגם שתי משפחות שלמות – משפחתו של יריב ומשפחתה של אישתו ז"ל, שביתו של יריב, עדיין בית עבורם.
יריב מספר על תקופה קשה, לפני מות אשתו וכמובן גם לאחריו. כל האנרגיה שלו הושקעה אז והיום לגונן על הילד ולדאוג לבריאותו ושלמותו, הפיזית והנפשית. החמות, שאיבדה את ביתה, סייעה רבות בתהליך. מבשלת, מנקה ואפילו מגיעה ללון בבית המשפחה. עוד לפני שיריב הכיר את רונה, נהג יריב לפנות את מיטתו הזוגית לחמות שתישן יחד עם הנכד האהוב. ברבות הימים הפכה המיטה הזוגית למיטתה של רונה גם כן, שאף היא נאלצה לפנות אותה פעם בשבוע לחמות. מוצאת עצמה שוב ושוב נקרעת בין קבלה של מנהגים בבית, על מורכבותם, לבין צרכיה שלה ושלהם ליצור משהו נפרד עצמאי וייחודי להם. במהלך הטיפול עיבדנו יחד את הכאב והקושי לפתוח שוב את הדלת למישהי שתתפוס מקום. להסתכן שוב בלאהוב ובפחד לאבד, להיות קשובה לצרכים של ילד לא שלך, להיות רגישה לחמות שאיבדה בת והנכד הזה הוא כל הזיכרון שנותר ממנו, רגישה לאחות שאיבדה אחות צעירה, ובעיקר לצרכים שלה עצמה לפתוח דף חדש, לבנות בית ומשפחה, להפוך את הבן זוג לבעלה. אנו לומדים להקשיב זה לזה. להרגיש ולהבין איפה האחר נמצא ומאיזה מקומות הוא פועל. לכבד את העולם שסביב אך גם לשים גבולות ולומדים איך לטפח קרקע אפשרית לנבט חדש, משפחה חדשה שקמה ומתקיימת למרות ויחד עם זכרונות העבר. בטיפול אני קוראת לאישתו ז"ל של יריב בשמה הפרטי, מחייה את רוחות הרפאים המסתובבות בחדר, מעניקה להן ממשות והתייחסות. מתמודדת עם ההאדרה והאידיאליזציה שזוכים להם המתים ועם ההשוואה הבלתי אפשרית בין האישה המתה והאישה החיה בחייו של יריב. לא ניתן להתגרש ממי שמת, רק לחיות לצידו. יריב למעשה חי עם שתי נשים, זאת הממשית וזאת שבזכרון.
בניה אחרי טרואמה
עולמו של יריב חרב עליו. גבר צעיר כבן 30, אהבה פורחת, בן ראשון והחיים היו יפים כאשר בזמן לא ארוך נקטפה אהובתו והלכה לעולמה, מותירה אחריה עולם ומלואו. את השנים מאז שנפטרה יריב העביר בלשנס מותניים ולהצליח לייצב אותו ואת בנו מחדש. כאשר פגש את רונה הצליח לשים את חומות המגן שלו רגע בצד והרשה לעצמו להתאהב. יחד עם זאת היה כמו ברור מאליו שרונה צריכה להתאים עצמה לעולמו המורכב. אחרי האובדן הקשה שחווה הקפיד יריב לשמור על עצמאותו כמו חושש שוב לשים את כל הביצים בסל אחד ולאבד. כאשר רונה החלה להביע את קשייה החלו קשיים ביחסים הזוגיים. הבניה של תא משפחתי אחרי טראומה ואובדן היא משימה לא פשוטה. אנו משחזרים שוב ושוב את הכאב על מה שהיה ואבד וממשיכים לגונן על עצמנו במגוון דרכים, ברובם לא מודעות, פוחדים מהישנות הכאב והאובדן.
אני ואשתו לשעבר
רונה מספרת על הערות קטנות של הסביבה. הערות על האופן בו הבית היה פעם מסודר. על איך נראה המקרר ועל אופן ההתייחסות אל הילד. הערות שמעבירות מסר לא גלוי אך כואב ומשוות בינה ובין אשתו ז"ל של יריב. רונה נמצאת בתחרות סמויה עם אישה שעברה מעולמה עם אידאה שלא ניתן להתחרות עימה.
פעמים רבות זוכים המתים להאדרה ואידאליזציה. חיילים שלא עלינו נפלו בקרב, אלו שנפטרו ממחלה או בכל אופן אחר. אנו נצמדים לטוב, ליופי ולאידאלי מטשטשים בכך את הכאב הבלתי נסבל ונתפס של המוות הקר. וכך זוכים המתים לקריסטל קרח מושלם. אין הם יכולים בו ומתוכו, לאכזב את החיים ונידונים הם לשלמות נצחית. עם החיים, הסיפור אחר. אפשר להתווכח איתם, לכעוס וגם להתאכזב. כך מוצאת רונה את עצמה קטנה ומאכזבת מול השלמות הקריסטלית של קודמתה. במהלך הטיפול יכול היה יריב לחוש את המורכבות הרגשית בה נמצאת רונה. לחוש ולתת לה יד תומכת ואוהדת עם ומתוך הכאב האישי שלו.
שנינו יחד והעולם שבחוץ
ליריב ורונה היה אתגר משמעותי בהכלה, כיבוד ורגישות לעולם החיצוני ובפרט למשפחתה של אישתו ז"ל יחד עם שימת גבולות נכונה שתאפשר בניה של תא משפחתי חדש. למרות היותם של בני המשפחה המורחבת אנשים חמים ונעימים, ניכר היה שרונה עבורם פולשת לשטח לא לה. היא ישנה במיטתה של ביתם, קיימה יחסי אישות ואהבה עם בעלה של ביתם וחיבקה את הבן של ביתם, את נכדם. רונה בהיותה בין החיים הגשימה את כל הטוב והיופי שנבצר מביתם לחוות בעצם מותם. באופן לא לגמרי מודע הם סימנו גבול לפולשת והקשו, מבלי כוונת זדון על כניסתה הרגשית לחיק המשפחה. בטיפול יריב הבין את החוויה הרגשית ועשה לראשונה צעדים ממשיים לתת לרונה גב ויד מול העולם. לאט לאט הם עושים את דרכם יחד ומציבים לעולם גבולות עדינים ורגישים אך גם מאפשרים בניה של עולם חדש וטוב עבורם.
אובדן ובניה, פירוק והרכבה כאותו ילד רך וזהוב שבונה מגדל ומפיל ולרגע לא מהסס בבנותו חדש ויפה ממקודם מביא עימו אמונה ואומץ בהווה ובעתיד.