דחיה חברתית

היה זה יום סגרירי וגשום והגיע מועד השעה הטיפולית שלהם. הפגישה הראשונה עם הוריה של אור (שם בדוי). שאלתי את עצמי האם הסערה הגדולה תעכב אותם והנקישה ההחלטית שבדלת הבהירה לי שלא. האם עם חצאית ארוכה ושביס על ראשה והאב עם כיפה סרוגה לבנה. הם התישבו. אחרי דברי פתיחה קצרים, אמא של אור הוציאה דף ובו רשימה ארוכה שהכינה. נחושה לא לשכוח לספר לי אף פרט. היא סיפרה כיצד אור ניצמדת אליה ולא מרפה אף כי מלאו לה 12 בקיץ שחלף. היא סיפרה על בקרים ארוכים של ניסיונות לגרום לאור ללכת לביה"ס ובכי ממושך ולא נרגע. על שיחות ארוכות עם יועצת ומנהלת ביה"ס לבנות, בו מתחנכת אור. על הקישקושים המרושעים על המכתבה של אור בזמן ההפסקה, על מבטים מלגלגים ודברי נעצה. על חרם מתמשך של כיתה שלמה על ילדה אחת קטנה. הקשבתי לאם וליבי התכווץ יחד עימה, מדמה בדמיוני את הקושי והסבל שעוברת אור בביה"ס. מחויבת ללכת למקום בו חווה התעללות פיזית ונפשית.

בתצפית בביה"ס, רואה ואינה נראית פגשתי ילדה שמנמנה. לכאורה מחייכת. לכאורה רגילה וחשבתי… כמה מאמץ יש בלשחק אותה חזקה. לשחק אותה כאילו הכל בסדר. לפני שפגשתי את אור בחדר הטיפול, שוחחתי עם היועצת, המורה, המנהלת וכמובן עם ההורים. כולם כואבים, כולם רואים ובד בבד חסרי אונים. מה עושים?

דחיה חברתית

מאז ומתמיד נוהה המין האנושי אחרי המוכר, הבטוח והדומה. ילדים שונים, אנשים שונים ורעיונות אחרים כמעט תמיד נדחים ומותקפים, מאיימים בייחודם על הכלל. נדירים האנשים שמצליחים להפוך את שונותם למקור עוצמה וכח ולמקור שאחרים נוהים אחריו כייחודי.

בעולם הילדים, בו רמת הויסות הרגשי לבילית, בו הצנזורה והמעצורים אינם נקודות החוזק, מטבע הדברים הכל מוקצן. הם, הילדים, אומרים "שמנה" לילדה שאנחנו המבוגרים היינו בעדינות אומרים, שיש לה עודף משקל. הם קוראים "שקרנית" כאשר הם חווים חוסר אמון, הם שמים את הדברים פשוטם כמשמעם עם כל היופי, התמימות והאמת שבכך וגם עם כל האכזריות, שהיא פן של האמת העירומה מעטיפות.

בדחיה חברתית תוקפנות קבוצתית מתנקזת אל היחיד. אנו מתקיפים באחר את הפנטזיות שלנו, הפחדים שלנו מצדיקים ומבססים בכך את היותינו אנחנו "שווים" וטובים. לא במקרה נבחר השעיר לעזאזל להיות האובייקט, שינקז את התוקפנות. הוא מתבלט מהשאר (לא תמיד לשלילה), הוא מזמין את האש המתלקחת מתוך צרכיו שלו והוא מצליח בדרך זאת או אחרת להכיל את התוקפנות. כן. הקורבן הוא גם האחראי, אך באופן לא מודע, לא בשל וכמובן שהוא זקוק לתיווך, הכלה וסיוע. ברוב המקרים השונה אינו ממש יודע במה הוא שונה. מה הוא עושה במודע ושלא במודע שמזמין ומגביר את האש הבוערת ושורפת – את הדחיה החברתית.

דחיה חברתית היא התעללות לכל דבר. היא דורשת הגנה פיזית, תיווך ומעורבות של אנשי מקצוע וטיפול מכיל, שומר ומלווה. הוריה של אור, שקלו האם להעביר אותה לבית ספר אחר. הבעתי את חששותי בקול. לרוב מעבר של בית ספר אינו פותר את הבעיה. בדר"כ יש אופוריה התחלתית, של מקום חדש וחברים חדשים ובעקבותיו מפלה קשה וכואבת – התעמתות מול דחיה חברתית נוספת.

אור מטופלת ומוכלת. אנו מנסות יחד לראות מתוך מה בנפשה שלה, היא מלכדת אליה אש. כיצד היא מעודדת התגרות. כיצד היא באופן לא מודע יוצרת לה עולם אכזר. בד בבד נעשית עבודה מאומצת מערכתית וחינוכית. להמליל רגשות, לנקז תוקפנות בכיתה באופן לגיטימי, להחדיר ערכים של כבוד, אמפתיה וויסות אישי וקבוצתי.

יש רגעים קשים בתהליך של אור. יש רגעים קשים של ההורים שעוברים תהליך אף הם. אתמול היה רגע אור לאור. בפעם הראשונה בשנתיים האחרונות, חברה הזמינה אותה אליה הביתה. אולי לכם, זה דבר שבשגרה. אור היתה מאושרת כפי שלא ראיתי אותה מעולם.

כמה אנקדוטות לנו ההורים:

כאשר אתם חשים שהילד שלכם סובל במסגרת שלו- אל תתעלמו, אל תותירו אותו לבד במערכה, הוא זקוק לכם!

אל תתפתו להיות אלה שמחנכים את העולם, מתוך הכאב האישי שלכם.

תערבו גורמים מקצועיים וחינוכיים במסגרת: מחנכת, יועצת וכאשר צריך גם מנהלת.

לא תמיד משנה מקום משנה מזל – המציאות נבראת על ידינו ואנו לוקחים את עצמנו לכל מקום אליו נלך.

פעמים רבות, אנו מנסים להיכנס מבחינה חברתית להיכן שקשה. סייעו לילד שלכם להתחבר למקומות                                        בהם הוא רצוי ואהוב – להרחיב את מעגל החברים היכן שאפשר.

ילדים ומבוגרים כאחד, נמנעים מהמקומות בהם קשה לנו, כהגנה מכאב ודחיה וכך מרחיקים עצמם עוד יותר           מהמעגל החברתי. יש לסייע להם לפרוץ את מעגל הקסמים.

והכי חשוב – דחיה חברתית של הילדים שלנו, גורמת למגוון של רגשות והתנהגויות אצלנו ההורים. נסו שלא לפעול מתוך המקומות האישיים שלכם ולקיים הפרדה בריאה בין הרגשות שלכם, להתנהגויות הרצויות עבור הילדים. יודעת שזה לא פשוט (-:

להיות מיוחד זאת תחושה נפלאה. להיות דחוי זאת תחושה קשה. להיות לבד הן בייחוד והן בדחיה, היא חוויה בלתי נסבלת. ניתן להם את התחושה שאנו רואים אותם, מבינים אותם, אוהבים אתם ויחד עם זאת נשתדל לעודד ללקיחת אחריות ולהתבוננות: איך אני מייצר לעצמי עולם מורכב. מתוך עיטוף, מוגנות ויחד אנו יכולים לאפשר לעצמנו לראות את עצמנו.