מכירים את זה? להיות בגן משחקים, או בחוג או בקניון ולראות ולשמוע את הילד הזה, זה שמתפרע או מתחצף. מבלי לחשוב הרבה, אנו מחפשים במבטינו , את ההורים האלה, ההורים שלו. שישימו גבולות, שישלטו בפרא אדם הקטן. כן הוא חמוד, אבל הגזים לגמרי. באויר יש שאלה או אמירה או האשמה. ח'ברה, קחו אחריות על הילד שלכם.

מירי, האמא המקסימה של רוני, מכירה היטב את המבטים האלה של הורים אחרים. מבטים מחנכים, מוכיחים שלפעמים מלווים במשפטים יודעים, מה לעשות, מה לא לעשות, איך להפוך את רוני לילד שהיינו רוצים לראות. היו תקופות שבהם מירי לא העזה לצאת לגן משחקים מהבושות, מהפחד. לא ממה יעשה רוני, מהמבטים.

רוני בן 3. לאחרונה אובחן כמצוי על הספקטרום האוטיסטי. "לכי תסבירי להם, לידענים, שזה לא אני , זה הוא. ככה רוני נולד. הוא לא מסוגל להבין איך אחרים חושבים ומרגישים. הוא לומד… אבל ממש לאט. יש לו קושי אדיר להבין וליישם את החוקים החברתיים שרוב הילדים קולטים באופן טבעי וספונטני… לכי תסבירי לו שאני בסדר, אבל יש לי ילד אוטיסט" אמרה לי מירי בייאוש.

ליאת, גם היא מכירה את המבטים הללו. אף היותה של ליאת, אמא רגישה, קשובה ואוהבת, סער שלה, רק בן 6, הוא הילד הכי מופרע בגן, במגרש המשחקים ואפילו בסופר. סער אובחן לאחרונה כבעל לקות משמעותית בתחום הקשב והריכוז. רמת התנועתיות שלו, סף התסכול הנמוך, התפרצויות הזעם התכופות הביאו לאורך כל שנות ילדותו לתקריות לא נעימות. ליאת ובעלה עמדו שוב ושוב, על דוכן הנאשמים מול מבטי תוכחה של כולם. הורים חסרי אונים מול מציאות אורגנית.

ליאת כמו מירי, עושות הכל. אך מה שמצליח מול ילדים אחרים פשוט לא עובד מול רוני וסער. איתם הכל הולך ממש ממש קשה.

התמודדות מול מציאות אורגנית/גנטית

מירי, ליאת ואינספור אבות ואימהות אחרים, מתמודדים יום יום מול מציאות אורגנית וגנטית קשה מלהכיל. הם הולכים להדרכת הורים, הם שותפים לטיפולים רגשיים ואחרים, הם שמים גבולות, מנסים להקנות הרגלים ו… כל הזמן מתמודדים עם המבטים. הם לא זוכים להרבה תשואות ומחמאות על עבודתם המאומצת, כי אם למבטי תוכחה.

בחיי המקצועיים והאישיים, אני שוב ושוב מתפעמת מההבנה עם כמה מטען גנטי, אורגני ורגשי הרך הנולד בא אל העולם. בית הגידול, אמא אבא, והסביבה כולה מאד מאד משמעותיים, אך לבטח הם לא הכל. יש קרקע איתנה או רעועה שהינה הבסיס של הבית הפיזי, הרגשי וההתנהגותי.

ובנימה אישית

לא מאחורי כל ילד מתפרע, יש אם לא מתפקדת. לא מאחורי כל ילד מתחצף, יש בית מתפרק. לא כל ילד איטי בלמידה הינו בעל אינטלגנציה נמוכה. כשאנחנו בגן משחקים, בסופר או סתם מסתובבים בעולם, ננסה לשפוט קצת פחות. לדעת שמה שרואים מפה, לא רואים משם. שאנחנו רחוקים מאד, מלראות את כל התמונה.

ולאותן אמהות ואותם אבות, שמתמודדים יום יום… עם קושי חברתי, עם הערות מהגן ומביה"ס. שלא נרדמים בלילה, בניסיון להבין היכן טעו – תזכרו – יש לנו השפעה. השפעה גדולה. אך… אנחנו לא אלוהים. מכל האנשים בעולם, דווקא אתם לא אמורים להשפיל מבט. כי רק אתם יודעים כמה קשה אתם עובדים. אני חושבת, שיותר ממגיע לכם ללכת זקופים.

מה יכול לעזור?

  • אבחון מדויק ומקצועי שייסע לכם להבין – מה יש לילד שלכם. מהם הקשיים וגם מה היכולות והחוזקות שלו.
  • להפוך להורים אחראים, אך לא אשמים. משפיעים אל לא כל יכולים.
  • לסייע, לתמוך, לקדם אבל לא לשכוח שצריך גם פשוט לחיות. הוא וגם אתם.
  • להסביר באופן מותאם, יותר לאנשים הקרובים ופחות לאלה שמוגשים ברחוב.

 

מסיימת בתפילה. שניתן לכל הילדים, לכל הגדולים וההורים, להיות בדיוק בדיוק הם. אין טוב ויפה מזה.