לימור ויוסי ישבו מולי בחדר הטיפול בפעם הראשונה. לימור אישה יפה, בשנות ה- 40 המאוחרות לחייה. אישה יפה שמושכת את מבטי הסביבה, אך עם עיניים בוכיות ועמוקות, עיניים שנראה שבכו רבות בשנים האחרונות, משאירות חותם דק ומריר על הפנים היפות.
יוסי, היה זה שפתח בשצף קצף, מספר לי למה באו אלי, כמו לא מודע ולא נגוע בעצב התהומי של אשתו. הוא סיפר על חיי שגרה של 20 שנה יחד, על גידול של ארבעה ילדים, על תקופה קשה וארוכה בינהם ועל חיי מיניות "לא בריאים".
דקות ארוכות לימור שתקה ושתיקתה היתה חדה כמו סכין עד שלבסוף אמרה בזעם:" הוא אונס אותי.. בעלי שלי, אונס אותי".
אני רואה את הזעם והכאב במבטה של לימור, את ההלם וחוסר האונים בפניו של יוסי ויודעת שזאת הפעם הראשונה שהמילים הללו העזו להיאמר, זאת הפעם הראשונה.
בשיחות ארוכות וכאובות, לימור פורשת מסכת ארוכה של התעללות עצמית. לא, יוסי מעולם לא באמת "אנס" את אשתו. היה זה אונס עצמי, להיות מי שצריך, לעשות מה שצריך, לקיים יחסי אישות של אישה ובעלה, אך לא מתוך תשוקה ואהבה אלא כאקט כוחני והרסני. לימים ריח ומגע קל מצידו של יוסי, הספיקו כדי לזמן כאב ראש חזק, דופק מואץ וחרדה מפני ה"אונס" הצפוי. לימור נהיתה יותר ויותר כוחנית ואגרסיבית אליו, מפחדת להיות "נחמדה" ובכך "לפתות" אותו לרצות אותה.
היא מצאה עבודה לשעות הערב וידידי נפש איתם "ברחה" אל מחוץ לבית, הכל כדי לא להיות היכן שהיא חשה נאנסת יום יום. יוסי הביא במפגשים שלנו כמיהה אליה, תסכול עמוק ודחף שאינו בר כיבוש ושליטה לשכב איתה. יוסי לא היה מסוגל להכיל את הדחיה. לימור הביאה את הקושי לומר "לא" מבינה אט אט שבכך היא מעמיקה יותר ויותר את הטרואמה. יוסי ולימור ביקשו פיתרונות מהירים וקונקרטיים, אני מצידי הסברתי כי אין לי שרביט קסמים. הזמנתי אותם להתחלה של מסע פנימה, כל אחד לתוך עצמו והקשבה זה לזאת, לרצונות, לתחושות וגם לקווים האדומים. הסברתי כי בשלב זה, קיום יחסי אישות בינהם נחווים ע"י לימור כאקט כוחני המקבע את הטרואומה ואינו מאפשר ניעות לעבר ריפוי והחלמה.הם הבטיחו, בעיקר לעצמם לתת צ'נס למערכת היחסים בינהם. לאפשר להם להיות מטופלים מבלי להפעיל לחץ זה על זאת.
ההבטחה העצמית החזיקה מעמד בדיוק 4 שעות. עוד באותו לילה יוסי ניסה שוב לעשות אהבה עם אשתו, פוצע ומרסק את מעט התקווה שעוד נותרה בה. הפעם, לראשונה, לימור הצליחה לאזור עוז ולומר "לא". שוברת את הדפוס שבו היא קורבן המשתף פעולה עם אונס רגשי ופיזי.
לימור ויוסי סיימו את הלילה במיטות נפרדות ובאו עם השאלה – עד מתי???
להתחייב לתוצאות
פעמים רבות אני שומעת ממטופליי ובכלל בחיים את המשפט: "אני לא יכול"… כמעט תמיד אני מתקנת ל-"אתה בוחר שלא…" יוסי אמר כי אינו יכול שלא להציע ולנסות לשכב עם אשתו.הורים אומרים שאינם יכולים שלא לכעוס על ילדיהם, אבות גרושים טוענים שאינם יכולים להוציא את ילדיהם מהגן בשל העבודה וכו'. אנו יכולים לעשות כל מה שנבחר. לא תמיד אנו מוכנים לשלם את המחיר שכרוך בכך. לרוב, אם אדם חש "מוצמד לקיר" לפתע הוא "יכול" לעשות דברים רבים שקודם נראו כבלתי אפשריים. באם אנו רואים את המטרה בצורה ברורה ומחויבים לה, לרוב נמצא גם עם הדרך אל עבר המטרה.
שאלתי את יוסי ולימור, האם אתם מוכנים להתחייב לזוגיות שלכם, למשפחתיות שלכם? האם תהיו מוכנים לעשות כל מה שצריך כדי להציל אותה?
היענות לחיים
היכולת לומר "לא" לדברים שאנו לא רוצים אותם יוצרת בהכרח גם את היכולת לומר "כן" ולהיענות לחיים. העולם שלנו בנוי על קיומם של הפכים – לא נדע להעריך את אור השמש ללא קיומו של הלילה. לא נדע אהבה על עוצמתה, ללא הבנה והכרה בקיומה של השמחה.
לימור לא מצאה את היכולת שבה להתנגד לקיום יחסי אישות עם בעלה. החשש מהמחיר היה כבד מדי. עם הקושי לומר לו "לא" נעלם אט אט גם כל ה"כן" במערכת היחסים.
אחרית דבר
אט אט יוסי ולימור הבינו שהתוצאות אכן אינן ידועות מראש וכי הקשיים שלהם לא ייגמרו כבמטה קסם. כל אחד מהם מנסה לקחת אחריות אמיתית על חלקיו האישיים, שיוצרים קושי בתוך מערכת היחסים הזוגית. יוסי מתחיל להבין את קשייה של לימור והמורכבות האישית שלה עם מיניות שאינה בהכרח קשורה אליו. הוא מצליח היום לקיים הפרדה בין רגשות הקיפוח והדחיה האישיים שהוא חווה לבין קשייה האובייקטיביים. לימור מתחילה להבין שהקושי שלה, יילך איתה לכל מערכת אחרת וכי היא צריכה לקחת עליו אחריות ולעבור דרך עם הקושי. אני והם לחוד וביחד, לא באמת יודעים מה תהא אחרית דבר של היחסים בינהם, אך אנו בכל זאת הולכים את הדרך ונותנים את מאת האחוזים של כל אחד מאיתנו (-: