מאמרים

השמש זורחת וקופחת הילדים בים ובבריכה באנרגיות בלתי נדלות המתבגרים שלנו הפכו את היום ללילה ואת הלילה ליום. ואנחנו? מתרוצצים, מכינים, מזיעים, משתדלים ולא פעם שוכחים את עצמנו בפינה נידחת. והזוגיות? מה קורה לזוגיות בחופש הגדול? אנקדוטות מזמינות: פעם בשבוע תפנו זמן...

דיקלה (שם בדוי) יושבת מולי בשעה הקבועה שלנו. אנחנו בקליניקה בגליל המערבי. הימים ימים קשים של מבצע "צוק איתן" והארץ רועשת וגועשת. החזית המרכזית בדרום הארץ ובמרכזה, אך הארץ כולה דרוכה, גם בגליל למוד האזעקות והמקלטים, מטרואומות העבר. דיקלה מספרת על האזעקה שקרתה יומיים...

ליילה (שם בדוי), אישה שחומה ודקיקה בעלת עייני איילה כהות, מלאות עבר, גדושות בסיפורים, ישבה מולי לראשונה. המראה שלה ריתק אותי. דרמטי משהו. משהו בי כבר אז ידע שהטלנובלה הזאת תאיים לסחוט דמעות, לסחוף בעצב שלה. במשך שעות ארוכות, בשבועות ארוכים של טיפול, ליילה גוללה סיפור...

שהאביב בפתח, מפתה בריחות פריחה ססגונית ומקשט את המציאות, עולה בי כל שנה מחדש התחושה הממכרת של חופש ויציאה החוצה אל העולם. כפרח פנימי שנפתח או כפרפר שפורש כנפיים ושמגלה עולם. זאת התקופה הזאת, בה האביב ושרידי החורף נאבקים זה בזה על שליטה. רגע אחד החורף בולע את האביב...

שעת ערב מאוחרת. אני בקליניקה ממתינה לדריה ומתן. פעמים אני אוהבת להשתעשע בדמיוני ולנסות לתאר ע"פ הקול בטלפון, את מראה הדמויות של הזוג, שטרם פגשתי. תמיד יש מתיחות קטנה וכמעט בלתי מורגשת לפני שאני פוגשת זוג חדש ומנסיוני היא מפשירה כבר במהלך הדקות הראשונות של הטיפול. קולה...

מיניות ואינטימיות, היכן זה פוגש אותנו? זוכרת היטב את המפגש הראשון עם גל (שם בדוי), נערה יפה וטמירה, הנראית בוגרת ומפותחת מכפי גילה. משיחה מקדימה עם הוריה ציפיתי לדמות מתריסה, כעוסה והופתעתי לחוש את האמפתיה שמילאה אותי, אל מול העיניים החומות והנבונות והשיער הגולש...

מכירים את זה? להיות בגן משחקים, או בחוג או בקניון ולראות ולשמוע את הילד הזה, זה שמתפרע או מתחצף. מבלי לחשוב הרבה, אנו מחפשים במבטינו , את ההורים האלה, ההורים שלו. שישימו גבולות, שישלטו בפרא אדם הקטן. כן הוא חמוד, אבל הגזים לגמרי. באויר יש שאלה או אמירה או האשמה....

שי נכנסה לחדרי בחשש. גופה הרזה נבלע בגינס קצר ושיער מלא שחור וארוך, עיניה הביטו בי במבוכה, עיניים גדולות ירוקות מכוסות בריסים שכמו גמרו אומר להסתיר את העולם הפנימי. דיבורה האסוציאטיבי דרש ממני כל טיפה של קשב וריכוז, חלש קופצני, אומר דבר ומסתיר עולם שנחווה כמבולבל...

היה זה יום סגרירי וגשום והגיע מועד השעה הטיפולית שלהם. הפגישה הראשונה עם הוריה של אור (שם בדוי). שאלתי את עצמי האם הסערה הגדולה תעכב אותם והנקישה ההחלטית שבדלת הבהירה לי שלא. האם עם חצאית ארוכה ושביס על ראשה והאב עם כיפה סרוגה לבנה. הם התישבו. אחרי דברי פתיחה קצרים,...