סינדרלה היתה לכל הדעות נערה יפה ומוכשרת. אך אימה החורגת היתה מכשפה. היא השפילה אותה העדיפה והאדירה את ילדיה שלה, הפחות מוצלחים ויפים, על פני הבת החורגת.
תמיד אמרתי שסיפור טוב הוא זה שלוקח את האמת הזכה, מעצים אותה והופך אותה לדרמה. סיפורה של סינדרלה אכן בסיסו באמת. תמיד נעדיף את שלנו על פני זה של האחר. תמיד נעדיף את הביולוגי על פני האיבר המושתל. במקום להכחיש את הרגשות השליליים, יש להכיר בהם ולהתמודד איתם ולזכור שיחד עם ה רגשות ה"שליליים" ישנם גם רגעים יפים ומקסימים של חיבור, שיכות ואהבה.
לא לשוא קוראים לפרק ב' וג' – משפחות מורכבות. זה כבר לא אני אתה והילדים שלנו. עכשיו זה אני אתה, הגרוש והגרושה שלנו, הילדים של כל אחד מאיתנו, הקשרים בן אב/אם חורגת לילדים לא שלו/ה ולפעמים גם הילדים המשותפים שלנו והקשר שלהם עם הילדים הביולוגיים של כל אחד מאיתנו. כמו שאמרנו- משפחה מורכבת.
גלית (שם בדוי) היא גרושה טריה כבת 30. אישה נאה מבית מסורתי. יש לה שלושה ילדים משלה ולבן זוגה בפרק ב' יש ילדה אחת, קצת לפני גיל ההתבגרות. בפגישה טיפולית גלית משתפת בסצנה דרמטית: היא ובן הזוג נכנסים לחדר השינה ונמצאים באינטמיות זה עם זו כאשר הילדה של בן הזוג, דורשת לפתוח לה את הדלת של חדר השינה. כאשר היא נענית ב"עוד רגע" היא בועטת בכל כוחה בדלת וצורחת עד שהדלת נפתחת. גלית מספרת שחשה חדירה בלתי נסבלת לפרטיות מצד ילדה שהיא לא שלה. כל מה שחשבה באותו זמן היה: "רגע מה אני צריכה את זה בכלל???" גלית חוותה תחושת אשמה בלתי נסבלת, כי ידעה כי לא היתה מגיבה כך, לו היה זה אחד מילדיה שלה.
גלית נדרשת בטיפול לנסות ולראות את הסצנה מזוית הראיה של הנערה, תוך כדי העמקה לתוך ההבנה של אופן גידולה של הנערה והסערה הרגשית בה היא מצויה. פעמים רבות כניסה אמפתית לנעלי האחר מסייעת לנו לראות את הדברים אחרת ולשנות גישה כלפיו.
בעקבות התהליך הטיפולי גלית החלה לראות את הדברים קצת אחרת וללמוד לשים גבולות מחד אך גם להכיל ולהבין את הנערה ואת מורכבות הסיטואציה בה היא נמצאת. הגבולות יחד עם ההכלה והאמפתיה סייעו ויצרו הטבה במצבה הרגשי וההתנהגותי של הנערה ובכך הקלו על בני הזוג בבנית פרק ב' של חייהם.
כאשר אנו מגדלים את ילדנו שלנו, קיימת ברית לא מדוברת של ערבות הדדית בטוב וברע. ברור כי נגן על ילדנו באש ובמים. לאורך השנים אט אט אנו למדים להכיר אותם על הצדדים הטובים והרעים שלהם, לקבל ולהשלים עם הרע ולהנות ולהתגאות בטוב. בנוסף אנו לוקחים רגש אשמה או אחריות על התוצרים שיצרנו – ילדינו שלנו.
במפגש עם ילד של בן/בת הזוג, אנו מקבלים "מוצר" מוגמר, פרי חינוך זר ופרי תרבות שלפעמים אינה תרבותנו שלנו. בהיבט מסוים ילד חורג הינו גוף זר, המושתל בגופנו אנו. כמו בתהליך השתלה הגוף הזר מנסה להיקלט בגוף הביולוגי ופעמים מערכת החיסון מתקוממת ומנסה לדחות את הגוף הזר מתוכה.
משום כך הרגישה גלית כפי שהרגישה בסיטואציה לא נעימה זו. בטיפול היא נדרשה לנסות ולראות את הסצנה מזוית הראיה של הילדה- נערה, תוך כדי העמקה לתוך ההבנה של אופן גידולה של הנערה והסערה הרגשית בה היתה מצויה.
מפגישות רבות מול משפחות פרק ב', אני חווה שוב ושוב את המלחמה התמידית בין הרציונל לרגש. ברציונל אנו יודעים כי אנו צריכים לקבל ולקלוט את הילד שלו/שלה כחלק מעסקת החבילה שנקראת פרק ב'. לרגש לא תמיד כה קל לממש את ההחלטה הרציונלית. אז איך מתמודדים?
טיפים לקליטת של הילד שלו במשפחה פרק ב' שלכם:
קחו אחריות ומחויבות. הילד/ה שלו הם חלק מעסקת החבילה שעשיתם. פעמים רבות אנו מבודדים ורוצים לקחת לעצמנו רק את הקצפת והדובדבן, אך הללו באים יחד עם העוגה עצמה. בן זוגנו החדש מביא עימו "חבילה" – אי אפשר ולא נכון לנסות להנות רק מהזוגיות בלי לקחת אחריות על החבילה המשפחתית שהיא חלק אינגרלי ממנו.
אל תבהלו מקיומם של רגשות שליליים. הם קימים אצל כולם, אף אם לא כולם מודים בקיומם. קנאה, תחרותיות, ייאוש, קושי לקבל ולפעמים אפילו שנאה הם רגשות נפוצים בתוך התהליך המורכב של התאחדות של שתי משפחות שונות. הכרה בהם, דיבור בונה ועבודה עימם תסייע להתמיר אותם לרגש ועשיה פרודוקטיבית.
נסו להתמקד ברגעים הטובים של הביחד ולהגדיל את תדירותם. בואו נתבונן בחצי הכוס המלאה. ברגעים של משפחתיות, אינטמיות ורוגע. רגעים אלו יתנו לנו משמעות ומוטיבציה להמשיך בתהליך הבניה של המשפחה החדשה שלנו.
נסו לדבר על הילדים שלא שלכם עם בן זוגכם, מתוך שותפות ורצון לסייע ולא מתוך תחרות. כולנו יודעים שגם אם אנו עצמנו אומרים דברי ביקורת על הורינו או ילדינו, לשמוע את אותם דברי ביקורת מאדם אחר זה עולם אחר. דברו עם בן הזוג מתוך שותפות ויחד והתחברו לרצון להגדיל ולהצמיח את כל הילדים במשפחה החדשה שנרקמת.
ואחרון חביב, אם קשה מדי פנו לאיש מקצוע מתחום הטיפול המתמחה ביצירת זוגיות ומשפחתיות בפרק ב'. לפעמים בתוך הקושי אנו לא מצליחים לראות את האור שבקצה המנהרה, אך הוא שריר וקיים. המשימה להרכיב משפחה חדשה לא תמיד פשוטה אך היא תמיד אפשרית.
באסכולות הטיפוליות השונות איתרו נטיה אנושית זאת (לדחות גוף זר) מאז ומתמיד ולכן בכל מישפחתיות שאינה ביולוגית, ממליצים לרוב על טיפול וליווי שיאפשר אינטגרציה של "הזר" לתוך המשפחה. כך נהוג לדוגמא במשפחות אומנה ואימוץ. ילדי אומנה ואימוץ מלווים ומטופלים הן כדי לעבד את טראומת העבר והן כדי לאפשר אינטגרציה חדשה והשתלבות.