מאמרים רבים ומילים רבות נאמרו על גירושין, על ההתמודדות עם גירושין ועל השפעות לוואי של גירושין על חיי החברה, קרירה, חיי המשפחה בכלל וילדים בפרט. במאמר זה אני רוצה לתת זוית ראיה מעט שונה. זויות ראיה שמאירה את הפרט, את שני בני הזוג כאינדיוידואלים.
כאשר יש משהו שלא מצליח, יש משהו שאני לא יודע!
כאשר הילד/ה שלנו נכשלים או מקבלים ציון נמוך במבחן, זה דיי ברור. הם פשוט לא ידעו את החומר. כאשר אנו נכשלים ביחסי זוגיות בדרך כלל אנו לא אומרים לעצמנו:" אנחנו לא יודעים איך, חסר לנו ידע". לרוב נגיד "זה לא התאים, הוא או היא לא יציבים, לא רציניים, לא בנויים לקשר" וכו'. כלומר נטיל את האחריות על הגורל או על בן הזוג שלנו.
מספר המקרים בהם גירושין הן אכן האופציה היחידה והטובה מכולן הן מעטים מאוד ולרוב קשורים לקיום של אלימות פיזית או נפשית, התמכרויות או פגיעה אחרת בתא המשפחתי.
ברוב המקרים בהם יש קשיים משמעותיים בזוגיות ובני הזוג אכן מחויבים ליצירת שינוי ותיקון ולקיחת אחריות הדדית, אף כי מדובר בעבודה קשה ולא בשינוי שהינו כבמטה של קסם, השינוי אפשרי. בני זוג צריכים להוסיף גוף ידע מנטלי ורגשי שיאפשר להם לצעוד קדימה.
לרוב בחיי זוגיות ממושכים, רגע אחרי שהאהבה הפסיקה ליפות את כל מה שאנו לא אוהבים קורים כמה תהליכים משמעותיים בחיי הזוגיות:
הוא/היא הופכים למציאות ברורה ואולי אף מובנית מאליה.
כמות ההשקעה כל אחד בשני יורדת באופן משמעותי
שיחות הנפש ותדירות קיום יחסי מין בין בני הזוג יורדת
רמת הציפיה והדרישה למילוי משימות ע"י בן הזוג עולה
אנו נוטים להוציא את כל התסכול, הכעס והכאב האישי שלנו על בן הזוג (פח אשפה?)
אנו נוטים להשליך את הכשלונות שלנו בקרירה, בהורות ובזוגיות על בן הזוג.
בעצם אנו מדברים בחיי זוגיות ממוצעים על תהליך בו הגרף של רמת הציפיות עולה כל הזמן. זוגות בטיפול מתארים זאת: " היא אף פעם לא תהיה מרוצה, תמיד משהו לא בסדר" או "הוא אף עם לא מפרגן ותומך. תמיד יש לו ביקורת"
ציפיות עולות
לעומת זאת הגרף של רמת הנתינה וההשקעה בבן הזוג כל הזמן במגמת ירידה:
נתינה בירידה
אם תחשבו על זה בראיה כלכלית תראו שבעצם אנו נכנסים ברמה הזוגית ל"מינוס רגשי " ואנרגטי היות וכל הזמן אנו צורכים ומבקשים יותר ונותנים (מרויחים) פחות.
בחיי זוגיות, אט אט נוצרת מעורבבות וסימביוזה בין שני בני הזוג כך שאין האחד רואה את מעשיו ואת השפעותיהם, ומתוך שלושה גופים – אני אתה ואנחנו נותר רק
המושג אנחנו.
תהליך של גרושין יוצר כורח לקחת אחריות על היבטי החיים השונים. אם בעבר היא טיפלה בילדים והוא עבד עד 22:00 כל יום, היום הוא חיב ללמוד להיות אבא.
אם הוא ידע לשים גבולות לילדים ועשה זאת עבורה, עכשיו כאשר ימים על ימים היא איתם ללא נוכחותו, אמא מבינה שהיא חיבת ללמוד לשים גבולות.
הגירושין הן קטליזטור לשינוי, גדילה ולקיחת אחריות על החיים. אך אנו לו חיבים להתגרש כדי לבצע שינוי. טיפול מקצועי והירתמות ליצירת שינוי יכולה לסייע לכם לא לשלם את המחיר הכבד שגובים גירושין.